מֶשֶק
אָברמְזוֹן
|
עושים
גבינות באהבה
|
|
|
 |
|
סיפור
הגבינות המיוצרות במשק
אברמזון הוא סיפור על
מסורת משפחתית
שעברה מאם לבת ומסבתא
לנכד, מסורת המקופלת
בחריץ גבינה, דג מלוח
וכוס יוגורט.
בסוף המאה ה- 19 עלו
מרומניה פאני ומשה בלום,
התיישבו בראש פינה
והקימו בית
עם משק עזר ובו ערוגת
ירקות, בוסתן ורפת.
למרות שבארץ הקודש
החורף אינו קשה
והשלג נדיר, הכינו עצמם
לחורף כמו באירופה:
כבשו דגים, עישנו בשר
והכינו יין שיכר.
הגבינות שהכינו מחלב
הפרות היו פשוטות:
גבינות פפסין ולצידן
יוגורט חמצמץ ולבנֵה.
בתם השלישית, אהבה,
נישאה לאריה אברמזון
ויחד איתו הקימה משק
ומשפחה בבית-גן שביבנאל,
והמשיכה לגבן כמיטב
המסורת.
בימים ההם, בראשית המאה
הקודמת, שימשו סלסלות
נצרים לגיבון, את
פיסטור החלב עשו בסיר
גדול, הטמפרטורה נמדדה
בנגיעה והמלח על הגבינה
נזרה ביד. |
השנים עברו, ובחצר
אברמזון, בין הפרות
ועצי התמר, גדל נכדהּ של
אהבה - יהונתן. הוא למד
מסבתו את אמנות הכבישה
והעישון, החביצה
והגיבון. כשבגר והקים
משק משלו, ייסד לו עדר
קטן של עזים והכין
גבינות בדרך הישנה.
עם הזמן פיתח לו זן
משובח של עזים מעורבות
בעלות מידות טובות:
חסונות, בריאות, נטולות
קרניים, מניבות הרבה
חלב, ממליטות תאומים
ושמחות תמיד (וכידוע -
עז שמחה נותנת חלב טעים).
בחלוף השנים הצטרפה
רעייתו פסי למלאכת
הגיבון ויחד החליפו את
העזרים הישנים בחדשים:
את סלסלות הנצרים
המחבקות החליפו
בסלסלות פלסטיק ואת מגע
היד במדחום, כי סיר חלב
זה לא אמבטיה של תינוק...
ברוח הזמן התחילו
להוסיף לגבינות עשבי
תיבול ותבלינים שונים
ואף להניח לגבינות
להזדקן מעט במקרר,
להתקשות ולהצהיב "כמו
אצל הצרפתים".
אבל עדיין, קשה להגיד
שהטכנולוגיה והקידמה
סחפו את משפחת אברמזון:
את החלב עדיין מחממים
בסירים גדולים על
הכיריים במטבח, את הגֶבֶן
מערבבים בכף גדולה
בין עישון הדגים לרקיחת
המרקחות, ומליחות
הגבינה נקבעת לפי גודל
היד הזורה את המלח...
הגבינות נעשות בידי אדם
ולא במכונה,
והעזים, גם להן חיים
משלהן ולכן טעמן של
הגבינות משתנה מיום
ליום - בהתאם לעונות
השנה, מחזורי ההולדה
בעדר, מזג האוויר, מולד
הירח ומצב הרוח - ובכך
קסמן.והעדר...
עדר קטן ושמח בן חמישים
חולבות בלבד.
|
|
 |
|
כיום
מכינים במשק אברמזון
גבינת פפסין, יוגורט
ולַבָּנֵה, הכול מחלב עזים, הכול באהבה.
וכשיהונתן מאכיל את
נכדתו בגבינת עזים, זו
אותה הגבינה שאוכלים
במשפחה כבר שישה דורות,
בארץ ישראל.
|
|
|